חידושי רמב"ן על שבועות כ״ג

1 אמר ליה התם דאמר שלא אשתה והדר אמר שלא אוכל. איכא למידק עלה א"ה למה לי אכל ושתה שתה לחודיה מיחייב שתים שהרי כי אמר שלא אוכל אכילה ושתייה בכלל וחלה עליה איסור שבועה באיסור כולל לפי דעת רש"י ז"ל שהוא סבור דבסתם נמי איכא איסור כולל כדבעינן למיכתב קמן. ואיכא למימר הכא כיון דאמר שלא אשתה מעיקרא כי אשתבע שלא אוכל מסתמא אכילה בלחוד קאמר דהא על השתייה מושבע ועומד הוא ולא דמי לאומר שלא אוכל שחלה שבועתו אפי' אנבלות אפי' בסתם משום כולל דהתם כיון שלא אוכל ונבלות ראויות לאכילה ודאי אכולהו נשבע שהרי כולן אכילה הן ואי לאו אנבלות נשבע היה לו לומר שלא אוכל כשרות דאכילה סתם על כרחך נבלות בכלל וחאיל משום כולל אבל הכא אע"ג דאכילה בכלל שתייה אכילה בלא שתייה נמי אכילה מיקריא הילכך כיון דמושבע ועומד הוא ודאי לאו אשתייה נשבע ומש"ה אינו חייב אלא אחת. ואי אמרת והא אכתי לא קס"ד הך סברא דלקמן הוא דאמרי' גלי אדעתיה לא תיטעי בהא דודאי בסתם אינו נשבע על מה שהוא מושבע כבר אבל קס"ד דאי אישתבע שלא אוכל ברישא והדר אמר שלא אשתה כיון דכי אשתבע מעיקרא שלא אוכל אכילה שתיה בכלל לא אמרי' למפרע איגלי מילתא וי"ל אין הכי נמי דאי שתה בלחוד חייב שתים והאי דקתני אכל ושתה משום סרכא דרישא אי נמי קא ס"ד השתא דהאי תנא איסור כולל לית ליה.

2 ודאמרינן אכילה בכלל שתייה ליתא. איכא דקשיא ליה והא כתיב יין ושכר אל תשת ומרבינן מיניה דבילה קעילית. ואיכא למימר בלשון תורה איכא לאכילה בכלל שתייה ובלשון בני אדם ליתא ובשבועות הלך אחר לשון בני אדם. וכך מצאתי בהלכות גדולות איבעית אימא קרא ואי בעית אימא סברא וכי מאחר דקרא סברא למה לי מהו דתימ' אע"ג דמדאוריי' שתייה בכלל אכילה בנדרים הלך אחר לשון בני אדם ולא קרן אינשי הכי קמ"ל דקרן ומשום הכי קמסייעי' וקא פרכינן עלה דשבועה שתייה בכלל אכילה איתא אכילה בכלל שתייה ליתא. ואיכא דתמיהא להו והא אמרי אינשי נשתי מידי ואזלי ואכלי ושתו ולאו תמיהא היא דהתם לאו משום דאכיל' בכלל שתייה אלא מפני שהצנועין אומרין מעט ועושין הרבה כדאמרינן בנדרים גבי טיפת צונן אבל כי אמרי ניכול מידי ואזלי ושתו ולא אכלי על כרחך מפני ששתייה בכלל אכילה הוא. והא דגריס רבינו ז"ל לעיל דאמר ליה איניש לחברי' ליטעום מידי ואכלי ושתו לאו דוקא אלא ושתו בלחוד גרסינן.

3 ה"ג וכן גירסת רש"י ורבינו חננאל ז"ל: הוה אמינא פת לאכול חטים ושעורי' לכוס. ולא גרסינן אפי' דמי שאמר חטים שאיני טועם אסו' לכוס ומותר לאפות דהכי איתא בפרק הנודר מן המבושל ומאן דגריס "אפילו" לא דק וליתיה בעיקר נוסחי. ויש מי שרוצה לומר דאי אמר הכי אינו אסור אלא בפת מפני שהפת מושך את כולן וכן נמי בהא דאמרינן ושל שעורין ושל כוסמין ואקשינן הוה אמינא על ידי תערובות משמע ליה דלאו דינא הכי אלא הכי קאמר דלמא הנודר טועה וסבור שבלשון זה על ידי תערובת משמע אבל אי אתי למישאל בלא תערובת נמי אסרינן להו ואע"ג דאמרינן לקמן שבועה שלא אוכל תאנים וענבים ופירושו תאנים וענבים שניהם ממש התם כשפי' אבל בסתם אכל חד מחייב שכל וכן וכ"ש דלא בעינן תערובת ממש. ודאמרינן לקמן מין אלו מין אלו הוא דלא שתינא הא אחריני שתינא משמע דלאו דינא הכי אלא הכי קאמר להכי פריט להו משום שהוא טועה וסבור שבלשון מין אלו הם עצמן אינן בכלל אבל אי אתי למשאל לן ודאי אמרינן ליה דכולן בכלל. ולי נראה שבאלו וכיוצא בהן סתם נדרים הם ופירושן כפי מה שבלבו לומר ושואלין אותו ואם אמר איני זכור דנין בהן להחמיר ומיהו אם לשון אותן בני אדם ידוע כלל גדול אמרו בנדרים הלך אחר לשון בני אדם וכן בשבועות וקונמות.

4 הכי גירסת רבינו חננאל ז"ל וכן כתוב בנוסחי עתיקי : הכא מאי מי מחית איניש נפשיה לפחות מכשיעור או לא. והכי פירושא, דודאי מיפשט פשיטא לן דאי מחייב אשבועה דכללי לא מיחייב אדפרטי דמושבע ועומד הוא אלא הכי מיבעיא לן מי אמרינן אע"ג דאין שבועה חלה על שבועה חיילא שבועה דכללי להכי דאי אכיל פחות מכשיעור מפת חטים ומפת שעורים על ידי תערובת מצטרפי אהדדי ומיחייב דפרטי דבתר הכי לא חיילא עלה אלא שבועה אחריתי היא לחייב בכשיעור על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו או דילמא לא מחית איניש לאסור על עצמו פחות מכשיעור אפי' על ידי צירוף כיון שהזכיר אכילה לא אסר עצמו אלא בכדי אכילה ולא מצטרפין ולא מיחייב בכללה ופשטינן לה דלא מצטרפין משום דאי אפשר דכללא שבועה באפי נפשה היא דאי הכי כיון דאמר שלא אוכל סתם חל השיעור ד ואפחות מכשיעור בצירוף וכיון דחל אכשיעור לא מיחייב תו בשבועה אחרת דמושבע ועומד הוא אלא ודאי מדמחייב אפרטא שמע מינה דהא פרטא פירושא דכללא הוא ואין הכלל שבועה בפני עצמה הילכך לא מצטרפין. ולשון רבינו חננאל ז"ל כך הוא מי מחייב איניש נפשיה לפחות מכשיעור ומיחייב שבועה דכללא נמי בהדי דפרטיה ויש לפרש דמעיקרא לא מסקינן אדעתין הא דאין שבועה חלה על שבועה אלא הכי קא מיבעיא התם נחית לצירופא ומשום הכי שבועה דכללא שבועה באפי נפשה היא והילכך חייב ארבע אדכללא ואדפרטי והכי נמי אמרינן דהאי דכללינהו שבועה באפי נפשה וכי היכי דלצטרפו אהדדי כללינהו והילכך ממילא מיחייב אדכללא ואדפרטי או דילמא לא מחית איניש נפשיה לפחות מכשיעור וכיון שכן לא חיילא שבועה אכללא וליכא למימר דתחול משום דמחית אנפשיה לאיחיובי נפשי' אכללא ואפרטי דכיון דפלגינהו כמאן דאמר שבועה לכל אחד ואחד דמי ולשון ראשון מחוור יותר ורש"י ז"ל מעבר קולמוסיה בהך גירסא ואמר דשבוש הוא.

5 ה"ג בנוסחי עתיקי וכן גרסי רבינו חננאל ורש"י ז"ל: בשלמא לרבי יוחנן לא אמ' כריש לקיש משום דמוקים לה כדברי הכל אלא רבי שמעון בן לקיש מאי טעמא לא אמר כרבי יוחנן אמר לך כי אמרי' איסור כולל באיסור הבא מאליו באיסור הבא מעצמו לא אמרינן בשלמא לרבי שמעון בן לקיש היינו דקא פטר רבי שמעון כו' בשלמא לריש לקיש היינו דמשכחת לה בלאו והן כו' אמר רבא כו'. זהו נוסח הגירסא ואיכא נוסח' דלא כתיב בה האי בשלמא לרבי יוחנן ואין זו הנוסחא עיקר בספרים. ומגיהי ספרים הוא שמחקו אותה משום דקשיא להו היכי אמרינן דרבי יוחנן לא מוקים לה כרי שמעון בן לקיש דמוקים לה כדברי הכל והא בלאו הכי נמי לא אפשר ליה לאוקומה בחצי שיעור דאיהו ס"ל חצי שיעור אסור מן התורה ולא חיילה עליה איסור שבועה דהכי אמרינן בריש פרק יום הכפורים לריש לקיש כיון דאסור מדרבנן היכי מיחייב עליה קרבן שבועה ואסיקנא כיון דאית ליה היתר מן התורה מיחייב עליה קרבן שבועה הילכך רבי יוחנן לא מצי מוקים לה כריש לקיש. ואיכא דמפרקי לה דלרבי יוחנן נמי מצינן לאוקמה בחצי שיעור ואע"פ שהוא אסור מן התורה כיון דלא מיחייב עליה קרבן ומלקות הוה ליה איסו' קל ודילמא תנא דמתני' סבר לה כמאן דאמר איסור חמור חל על איסור קל אפי' בלא כולל כדאיתא בפרק עשרה יוחסין ובהן נמי משכחת לה כדמשכח לה בגמרא בסמוך הילכך טעמיה דר' יוחנן משום דבעי לאוקומה כדברי הכל. ואין צורך לכך דאנן הכי קאמרי' בשלמא פירוקא דרבי יוחנן מחוור טפי מדריש לקיש משדם דמוקים לה כדברי הכל ואפי' לית ביה טעמא אחריתי הילכך משום האי טעמא הוה ליה לריש לקיש למי' כרבי יוחנן ומאי טעמא לא אמר כרבי יוחנן ואי לאו האי טעמא לא הוה קשיא לריש לקיש מאי טעמא לא מוקים לה כרבי יוחנן כל שכן דהכא ודאי צריכינן למימר הכי משום רב ושמואל דלא אמרי כריש לקיש ואינהו לא אשכחן להו דאמרי בחצי שיעור דאסור מן התורה. ואי קשיא הא קשיא ריש לקיש נמי כדברי הכל מוקים לה מי קתני מתני' סתם ומפרש שלא אוכל קתני למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה וריש לקיש נמי הכי קאמר או רבנן או רבי עקיבא ומתני' אליבא דתרוייהו למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה אלא דאיכא למימר דריש לקיש הכי קאמר אי אתה מוצא שיתחייב באכילות נבילות וטריפות אלא במפרש לרבנן או אפי' בסתם לרבי עקיבא אבל משנתנו מדקתני שלא אוכל סתם על כרחיך רבי עקיבא קתני להאי לכך לא הוה ליה לאוקמה ליחידאה וכן פירש רש"י ז"ל אי אתה מוצא שיתחייב כו'.